יישוב בינלאומי שקם בסוף שנות ה-60 על פי חזון רוחני של ‘האימא’ The Mother, אמנית ומורה רוחנית ממוצא צרפתי יהודי (שמה היה מירה אלפסה) ושותפתו לדרך של הגורו Sri Aurobindu
.אורוויל הוא בעצם סוג של ניסוי מרתק.
“אורוויל שואפת להיות עיר בינלאומית, בה גברים ונשים מכל מדינות העולם יכולים לחיות בשלום, התפתחות והרמוניה מעבר לכל מחלוקות ולאומים. המטרה של אורוויל לקדם אחווה אנושית בינלאומית”.
אורוויל, ‘עיר השחר’, שוכנת בדרום מזרח הודו, בצמוד ליישוב פונדיצ’רי (טריטוריית איחוד אוטונומית בלב מדינת טאמיל נאדו שפעם היוותה מושבה צרפתית, לחופי מפרץ בנגל).
אורוויל בנויה בצורת גלקסיה, כטבעות טבעות ומובלעות של הקהילות הרבות שמרכיבות את אורוויל, בין כפרים של אוכלוסייה טאמילית מקומית.
בעשרות השנים מאז העלייה לקרקע נעשו פרוייקטים רבים ומעוררי השראה ואורוויל היום מובילה בהודו המון נושאים של אקולוגיה, חינוך אדריכלות ובנייה ירוקה.
בלב הישוב נמצא עץ בניאן מרשים (פיקוס בנגלי) ולצידו מבנה הספירה המוזהבת של ה’מאטרי-מנדיר’ – מקדש האם.
היכל מדיטציה קסום ומיוחד לפי חזונה הרוחני של The Mother. פרט לחלל המדיטציה המרכזי קיימים 12 היכלי מדיטציה ו-12 גינות לפי 12 גוונים ו-12 איכויות אותן זיהתה ‘האם’.
בטקס החניכה של אורוויל בשנת 1968, הוטמנה במרכז היישוב אדמה (soil) מכל מדינה בהודו ובכל וכמעט כל מדינה בעולם.על מנת להיכנס לתוך היכל המדיטציה של המאטרי מנדיר צריך לשהות באורוויל לפחות יומיים- שלושה והדבר כרוך בפרוצדורות של הרשמה ונעשה אך ורק בקבוצות ואחרי הכנה מתאימה.
על מנת לצפות בו ממרחק (כמו פה בתמונה) מספיק להגיע למרכז המבקרים בשעות הנכונות ולצפות בסרטון קצר על התהוות המקום ואז אפשר ללכת עד לנקודת התצפית.באורוויל חיים כמובן גם ישראלים.
כולל אפרת דביר המקסימה, חברה יקרה שכתבה את הספר המשובח ‘לאושר יש טעם של קארי’, כשאני שם עם קבוצות אנחנו גם מתארחים אצלה לארוחה ושיחה מרתקת.
כולל יורית ואבירם שהקימו את ה’סדהנה פורסט’ ועוסקים בהצלחה רבה בייעור מחדש של הסביבה.
פרוייקט מקסים נוסף באורוויל שהוקם על ידי ישראלים הוא ה- Wellpaper מפעל לייצור מוצרים מנייר ממוחזר שהוקם על ידי אורלי ודני ומעסיק משפחות שנפגעו מהצונאמי של 2004.
