גנגה – האלה והנהר

אחד הדימויים הראשונים שמצטיירים בדמיוננו כשאנו חושבים על הודו, זה נהר הגנגס הקדוש, שכה דובר עליו.
נהר הגנגס, או ה’גנגה’ Ganga (בלשון נקבה), כפי שהיא נקראת בפי ההודים, נחשבת להתגלמות הפיזית של האלה בעלת אותו השם.
כאשר שישים אלף בניו של המלך סאגאר נשרפו באש מבטו של הקדוש ‘קאפיל’, ברהמה – האל הבורא אמר שהדרך היחידה שלהם להיגאל ולהגיע לגן עדן היא אם האלה גנגה תטהר אותם במגעה.

ה’רישי’ קדוש בהגירטי Bhagirati , נכדו של המלך סאגאר עלה להרי ההימלאיה, הסתגף רבות וארוכות והתפלל לאלה גנגה שתרד מהמרומים לאדמה לטהר את בני האדם ולגאול את נשמתם של דודיו. ברוב חסדה ניאותה היא לעטות צורה ולרדת אל פני האדמה.

עוצמתה האדירה של גנגה איימה להציף את העולם וכבר עמדה להטביע את כולו, אך אל חשש, האל המיטיב שיווה Shiva בכבודו ובעצמו כלא אותה בין צמות ראשו העבותות ובכך פיקח על המידה שבה הגנגה יורדת אל האדמה.

גנגה הלכה אחרי בהגירטי במסעו מהרי ההימלאיה אל ‘גנגה סאגאר’ שלחופי מפרץ בנגל, כשבדרכה היא מטהרת ונותנת חיים לכל הבאים איתה במגע.

עוצמתה האדירה של הגנגה ביכולתה להכיל ולמזג בתוכה פשוט את הכול.
סכרים ותעלות, חופים מבודדים ופראיים וגהטות בנויות, טקסי אש, מנחות פרחים והמון המון אנשים מכל הצבעים…
והיא, מחבקת את הכול, ממשיכה וזורמת……..

לאורכו של נהר זה, החיים והמוות נוכחים בשיא עוצמתם ומזכירים לנו שוב, בצורה חזקה ביותר שהחיים והמוות הם לא ניגודים, אלא שזורים זה בזה ומחוברים מעצם מהותם.

המסע לאורך הנהר – נקודות משמעותיות בדרך:

• מקורות: הנהר מתחיל את דרכו בגובה של 3,900 מטרים, במקום בשם – ‘גומוק’ – או בתרגום לעברית, ‘פי הפרה’, שם הוא מגיח מתוך הקרחון. עולי רגל רבים עושים את דרכם בטרק שאורכו 18 קילומטרים מהמקדש בגנגוטרי לגומוק, חלקם אף טובלים במי הקרח הקפואים. איזור מקורות הגנגס נחשב קדוש במיוחד, על פי האמונה האלים שוכנים בפסגות ההרים. ‘סדהואים’ (נזירים הינדים) רבים באים לכאן כדי לערוך את התרגול הרוחני שלהם ולשקוע במדיטציה עמוקה.

• רישיקש: ברישיקש, או בתרגום לעברית – ‘מושב החכמים’ , נמצאים אשרמים רבים, מרכזי יוגה גדולים ומקדשים בכל פינה. האווירה ברישיקש קסומה ונעימה, רכה ועוצמתית. לקראת שקיעה מתאספים כל שוכני המקום לאורך הנהר, להודות על הטוב, להושיט סירות פרחים ולהשתתף באחד מטקסי ה’ארטי’ – טקס מלווה בשירה וצלצולי פעמונים.

• .הארידוו’ר: אחת הערים הקדושות ביותר בהודו ומושכת אליה אלפי עולי רגל בכל יום. בתרגום חופשי לעברית משמעות שמה הוא “שער השמיים”, בעבר הטיפוס על רכס ההימלאיה היה מאד קשה ואתגרי ומעטים היו זוכים לכך, הארידוו’ר הממוקמת בנקודה בה הגנגה פוגשת את המישור מציינת את שער הכניסה לממלכת ההימלאיה, מקום משכנם המיתולוגי של האלים.

• פראיאגראג’ (אללהאבאד): נקודת החיבור הקדושה של שלושה נהרות: הגנגה, היאמונה והסרסווטי. נהר הסרסווטי מתחיל באזור בדרינט ואז נעלם, ובעצם זורם במישורים השמימיים, עד שהוא שב ומתחבר עם הגנגה בנקודה זו לפי האמונה ההינדית. כאן נחגג אחת ל-12 שנים המהה-קומבמלה, כינוס דתי ענק בו מיליוני אנשים טובלים בנהר בתזמון קדוש.

• ורנאסי: עירו העתיקה של האל שיווה. נחשבת עבור רבים המקום הקדוש ביותר. זוהי עיר של קיצוניות, לכלוך וטהרה, קדושה וחול חיים ומוות. אומרים שמי שזוכה למות בורנאסי זוכה לגאולה ונשמתו לא צריכה לשוב ולהתגלגל חזרה אל עולם התופעות.

• קולקטה: אזור השפך של יובלי הגנגס אל מפרץ בנגל. בגנגהסאגאר נחגג בינואר כל שנה פסטיבל גדול, בו מאות אלפי מאמינים טובלים ביחד בנקודת המפגש של הגנה עם הים.

.

הגנגה כבשה את ליבי ממבט ראשון, לא אשכח את מפגשי הראשון איתה ברישיקש. שמעתי עליה רבות אך הופתעתי מצבעה הירוק, מקרירותה הנעימה, מכמות הסיפורים וממגוון האנשים אותם פגשתי על גדותיה.
אני לא יודעת מה זו קדושה או למה הכוונה בהיותה של הגנגה התגלמות של ה’אלה’, אני רק יודעת שהאווירה לגדות הנהר יוצרת בתוכי תחושת התעלות ומרחיבה את אופקיי.
גנגה היא מורה אהובה, המזמינה אותי לחבק את החיים, עם כל מה שהם מכילים…..

להמשיך ולזרום….

לא מזמן נתקלתי בספר מקסים של מדען יפני בשם מאסארו אמוטו, הנקרא ” מסרים מהמים”.
בספר הוא מוכיח שלמים יש את היכולת לקלוט תדרים מסביבתם ומהדברים הבאים איתם במגע, אפילו מחשבות שאנשים חשבו ושלחו למים השפיעו עליהם.

ואז חשבתי על הגנגה, על אמונתם העזה כל כך של מאות מיליוני בני אדם.
מעניין לחשוב איך אמונה כה חזקה של כל כך הרבה אנשים משפיעה על איכויות המים,
ואולי זוהי האלה גנגה ומימיה הקדושים שמשפיעם על המחשבה?