אמריטסאר היא אחת הערים הגדולות והחשובות במדינת פנג’אב Punjab הפורה, ‘ארץ חמשת הנהרות’ אשר נמצאת בצפון-מערב הודו. חמישה נהרות גדולים שיורדים מרכס ההימלאיה, עוברים בשטחה וממשיכים מערבה אל עבר נהר האינדוס והים הערבי, מה שהופך את הקרקע באזור לפורייה במיוחד.פירוש השם אמריטסאר Amritsar הוא ‘בריכת הנקטר’, או בריכת ה’אלמוות’ והיא מרכזם הרוחני של בני הדת ה’סיקהית’.
הדת הסיקהית נוצרה במאה ה-16 והיא שילוב מעניין ביותר בין ההינדואיזם והאסלאם. הסיקהים מאמינים באל אחד אותו הם מכנים ‘וואהה גורו’ Wahe Guru, הם דוגלים בשוויון בין כל בני האדם, ומאמינים במושג ה’קארמה’ וגלגול נשמות.
.
.
לסיקהים שושלת של 11 מורים – ‘גורואים’, שהראשון שבהם הוא גורו נאנאק. והאחרון הוא הספר הקדוש ‘גראנט סאהיב’ – אשר מאגד בתוכו מסרים וכתבים של כל עשרת המורים לפניו ונחשב לגורו האחרון.
הסיבה העיקרית והחשובה ביותר להגעה לאמריטסאר היא כמובן ביקור במקדש הזהב, שקצרות המילים לתאר את התחושות והאווירה בתחומו.
המקדש הארימנדיר סאהיב, Harimandir Sahib (הפירוש: משכן האל) אשר כיום מכונה בפי כל, מקדש הזהב, הוקם במאה ה- 16 על ידי הגורו החמישי, בלב בריכת מים מלאכותית שנבנתה על ידי הגורו הרביעי ראם דאס בשטח שקיבלו מידי הקיסר המוגהולי הנאור והסובלני אכבר.השליטים המוגהולים שבאו אחרי אכבר כבר לא היו סובלניים ומקום הפולחן שלהם כמו גם הגורואים ובני עדה הסיקהית נרדפו בהמשך רבות על ידי השליטים המוסלמים של צפון הודו. גם המקדש עצמו נהרס בפלישות מספר פעמים.
הגרסה הנוכחית אשר מצופה בזהב נבנתה במאה ה-19. בשל אותן רדיפות הסיקהים רואים את עצמם כ’קהילה לוחמת’ ואכן רבים מהסיקהים משרתים בצבא ההודי גם היום. בעבר הייתה אפילו מתיחות בין הממשלה בדלהי והקהילה הסיקהית (בתקופת כהונתה של אינדירה גהנדי זה הגיע לשיאים), אך כל זה נפתר מזמן, ועד לפני כ-6 שנים אפילו היה להודו במשך עשור ראש הממשלה סיקהי (מאנמוהאן סינג), למרות שהם מהווים רק כ-2% מהאוכלוסייה.
.
.
את הביקור במקדש מלווה שירת ‘קירטן’ יפהפייה (שירת מקודשת) המושמעת ברמקולים בכל מרחבי המקדש העצומים. השיש הנקי והלבן, המקדש המוזהב שבלב הבריכה, המים הכחולים וצבעוניות האנשים הרבים יוצרים תמונה מהממת.גם למי שמגיע לביקור קצר בעיר, מומלץ מאד להיכנס למקדש לפחות פעמיים. פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה.
בביקור היום מומלץ גם לבקר במטבח ובחדר האוכל, המגיש ארוחה חמה לעשרות אלפי עולי רגל מידי יום ומופעל על ידי מתנדבים. כל אחד (כן, גם אתם) יכול לבוא ולעזור בקילוף תפוחי אדמה, הכנת פיתות ‘צפאטי’, שטיפת כלים או ערבוב תבשיל עדשים עם משוט בסירי ענק.
בלילה הכול מואר והשתקפות האורות הזהובים בבריכה והכל מרגיש רגוע ושליו יותר. הרבה פעמים הערב עמוס פחות, ואז גם יש סיכוי לעמוד זמן סביר בתור על הגשר ולהיכנס עם יתר המאמינים אל תוך קודש הקודשים. בפנים אפשר לראות את הקריאה החיה מתוך הספר הקדוש, אשר מלווה במוזיקה ואשר מושמעת ברמקולים בכל המתחם. כדאי גם לכוון לטקס הסגירה של המקדש בו לוקחים את הספר על מעין אפיריון שמקושט בקפידה וכוונה רבה מתוך קודש הקודשים אל החדר שבו הוא מבלה את הלילה.
.
.
חוץ מהביקורים במקדש הזהב, אמריטסאר מלאה בשווקים תוססים ומפורסמת כמקום להתנסות בו באוכל הפנג’אבי.
אמריטסאר ידועה גם כמקום אשר בו בשנת 1919 התרחש באמריצר טבח אכזרי בו כוח צבאי בריטי ירה למוות ללא כל אזהרה על אזרחים שהפגינו הפגנה שקטה בג’אליאנוואלה באג’ Jallianwala Bagh, גן ציבורי מוקף חומה, מה שגרם לכך שהם גם לא יכלו להימלט והביא למותם המצער של מאות אנשים, כולל נשים וילדים. בעקבות אירוע זה קמו קולות עזים בכל רחבי הודו ברצון להשתחרר מעולם של הבריטים. ניתן לבקר באנדרטת הזיכרון במקום.
כשעה נסיעה מחוץ לעיר נמצא הגבול של הודו עם פקיסטן, גבול וואגה Waga Border -. כל יום אחה”צ בעת סגירת המעבר ישנו טכס משעשע ביותר, מעין הצגה תיאטרלית ומצחיקה של ‘מלחמת הכבוד’ בין המדינות השכנות.
.
.
