.
“לה-דאג” – עולם אחר, משמעות שמה “ארץ מעברי ההרים הגבוהים”.
חבל לדאק הוא מדבר גבוה וצחיח, ‘בצל גשם’ הממוקם גיאוגרפית בשולי רמת טיבט, במרומי רכס ההימלאיה שהינו אחד מרכסי ההרים הצעירים בעולם, הגדול והגבוה שבהם. נהר האינדוס זורם לאורך עמק לדאק.
הלדאקים עם חביב ונאה. עובדים קשה בקיץ כדי לאגור מזון להם ולבהמותיהם, למשך הניתוק הארוך הנכפה עליהם בעונת החורף. אז יעסקו בעיקר במלאכות הבית כמו טוויית הצמר ואריגה על הנול הביתי.
בכפרים הגבוהים החורף אף קשה יותר. הקור יכול לרדת אל מתחת למינוס 20 מעלות והשלג יכסה את בתי הכפר.
הקהילה הלדאקית שמוצאה האתני מהשבטים המונגולים, פיתחה לאורך ההיסטוריה תרבות ייחודית משל עצמה.
לבודהיזם הטיבטי שהגיע אל לדאק במאה השמינית יש השפעה ניכרת. בד בבד שומרים הלדאקים את אמונתם הקדומה.
.
.
העיירה ‘לה’ Leh
שוכנת בגובה של 3500 מטרים. העיירה ‘לה’, בירת חבל לדאק, היאבעצם כפר גדול המונה כ- 30,000 איש (כולל פרבריה).
העיירה ממוקמת על מורדותיוהדרומיים של ‘רכס לדאק’ כ- 10 קילומטר צפונית לנהר האינדוס.
מהווה מרכז פוליטי, אדמיניסטרטיבי וכלכלי לעמק הפורה המתבסס בעיקר על חקלאות ומתן שירותים לתיירותולבסיסי הצבא המפוזרים באזור.
מומלץ מאד לעלות לתצפית ערב מקסימה מה”שנטי סטופה” Shanti Stupa על עמק לדאק ועל העיירה ‘לה’, בירת הממלכה.
העיר נראית כאילו צמחה מתוך הסלעים והחול כמו ההרים הנישאים המקיפים אותה, כשמעל העיר נישא ארמון העיר, דומה לעוד הר.
לה היא מעין נווה מדבר עירוני, הבנייה הקובייתית, האופיינית לאזור הזה, מוסיפה לתחושה המוכרת של ציוויליזציה מדברית.
הארמון המלכותי בלה נבנה ע”י המלך סינג נאמגיאל בערך בשנת 1630, הארמון בן תשע קומות כאשר בקומה העליונה התגוררה משפחת המלוכה. כשהכוחות הקשמירים פלשו ללאדאק במאה ה-19 ננטש הארמון ומשפחת המלוכה עברה להתגורר בארמון סטוק.
האזור התיירותי נקרא צ’אנגספא בו מרוכזים מרבית הגסטהאוסים והמלונות. בלה ישנן המון מסעדות וסוכנויות לתיירים, כמו כן חנויות רבות של מזכרות, אופנה וציוד לטרקים.
.
.
.
מערב לדאק
במורד נהר האינדוס ישנם כפרים ומנזרים חשובים רבים. ביניהם מכלול מנזרי “אלצ’י” Alchi, על ציוריהם העתיקים ועבודות העץ שנשתמרו זה כאלף שנה, מנזר “ליקיר” Likir המתנשא מעל הכפר בתוך נוף מרהיב ובו פסל ענק, הבודהה העתידי המשקיף על תלמידיו ו מנזר למהיורו.
עמק ‘למה-יורו’ Lamayuru – העמק הגבוה, נקרא גם “ארץ הירח” והוא מהווה ביטוי אמיתי ליכולות ההתפרעות של הטבע. יש סברה האומרת שהעמק של היום היה בעברו אגם כלוא בסכר טבעי. כאשר נפרץ הסכר, מרבצי המשקעים שנוצרו בתחתית האגם נתגלו כשכבות של חוור רך יחסית. הרוח מפסלת בו באומנות סוריאליסטית ויוצרת תמונת נוף קסומה הייחודית למקום. היום זהו אחד ממנזרי לדאק הראשיים, עם ‘גומפה’ מרשימה הניצבת על ראש שן-סלע.
.
מעבר ה”קרדונג-לה” , Khardung-La ועמק הנוברה Nubra Valley
גובהו של מעבר הקרדונג 5,606 מטרים והוא המעבר ההרים הגבוה ביותר בעולם לכלי רכב. מכאן יש תצפית עוצרת נשימה על “מסיב הקרקורם” Karakuram הענק המהווה את משולש הגבולות בין הודו, פקיסטאן וטיבט, אשר גובהו עובר את 7000 המטרים.
מעברו הצפוני של מעבר ה”קרדונג” נמצא ‘עמק הפרחים’ היפה והמבודד היושב על נתיב השיירות העתיק שחיבר את “דרך המשי” אל הודו. כאן ניתן לראות את הגמל הבקטרייני הדו – דבשתי ולראות דיונות במרומי ההימלאיה.
.
.
שולי הרמה הטיבטית והאגמים הגבוהים
אזור האגמים נמצא בחלקה המזרחי של לדאק. אגמים אלו הן תופעה מרשימה, מחזה מלהיב זה מספק תפאורה של מי טורקיז וכחול עמוק מוקפים בהרי גרניט וחול צחיחים וראשיהם לבנים משלג מול שמים שבמקום הזה נראים קרובים יותר, לא נותר לו לאדם הפשוט אלא להשתאות.
זהו אזור מרוחק ומיושב בדלילות. כל אגם נח לו בעמק ומוקף בפסגות שגובהן יכול להגיע ל-7,000 מ’. מזג האוויר אופייני לרמה הטיבטית עם הבדלי טמפרטורה משמעותיים בין שמש וצל, יום ולילה. מעט מאד צמחים מצליחים לצמוח בתוך השממה הסלעית וגם אוכלוסיית בעל החיים קטנה במספרים אולם מתקיימת בו מערכת אקולוגית ייחודית לאזור הזה עם מיני צמחים ובעלי חיים לא מעטים. ציפורים נודדות, עופות מים, חמורי בר, עיזים המלאיות, איילות טיבטיות, וגם טורפים כל אלו חיים בסביבות האגם ויש לומר כנראה שגם בזכותו. אזור האגמים מוגן ע”י ארגונים לשימור החי והצומח והציד אסור.
.
טסו קאר Tso Kar – הדרך לאגם קאר עוברת בטאנגלאנג לה, מעבר הרים בגובה 5,359 מ’. טסו קאר נקרא גם האגם הלבן בשל היותו אגם מים מלוחים.ליד האגם יש גומפה (מבנה תפילה בודהיסטי) קטנה.
טסו פאנגונג Tso Pagong – כ-150 ק”מ דרומית מזרחית ללה, נמצא אגם זה שהוא אחד מאגמי המים המלוחים הגדולים ביותר באסיה, רוחבו 5 ק”מ ושני שליש משטחו נמצאים בתחומי טיבט. האגם נמצא בגובה 4,250 מ’.בחורף קופא האגם למרות שמימיו מלוחים. הדרך לאגם עוברת בין כפרים ציוריים וכמובן פסגות מרשימות. באזור זה מזומנים מפגשים עם הרועים המקומיים ועדרי עיזי הפשמינה יחד עם יאקים ארוכי זנב. על מנת לבקר באגם יש צורך באשור מעבר אותו ניתן בקלות להוציא בלה.
טסו מורירי Tso Moriri– מימיו הכחולים והצלולים של האגם הזה מאפשרים לנו להחליף מבטים בין הסלעים שבתוכו ואלו שמעליו על ההרים, האווירה במקום קסומה. האגם נמצא באזור הצ’אנגטאנג – “האדמה הצפוני” בגבה 4,295 מ’. הפסגות המושלגות המקיפות א האגם הן אלו שמספקות לו את מימיו.
הרמה המישורית המערסלת את אגם מורירי מציגה נוף צחיח והירוק נראה רק ברצועה המקיפה את האגם בה צמחיית מים אופיינית. התושבים המקומיים מקורם בשבטים נודדים העוסקים ברעייה ונקראים צ’אנגפה, עיזי הפשמינה מספקות להם את הצמר הנחשק ומקור פרנסה.
.
.
הגעה ועזיבה
ישנן מספר טיסות בוקר מוקדמות מידי יום, מדלהי אל לה. ישנן גם טיסות מספר פעמים בשבוע לסרינגר, ג’אמו וצ’נדיגר. חשוב לזכור שלאחר נחיתה בגובה 3500 מטרים, צריך לקחת יומיים – שלושה של מנוחה, על מנת להסתגל לגובה בצורה טובה. לעיתים עם הנחיתה בלה חשים בכל מיני תופעות כמו סחרחורת קלה, עייפות, כאב ראש וכדומה. אין סיבה לדאגה, זה תהליך טבעי של הגוף, העובר מעצמו לאחר מספר ימים.
לדאק מקושרת יבשתית לסרינגר (קשמיר) במערב ולמנאלי בדרום. הדרך מלה למנאלי מדהימה ביופיה!
יש אפשרות לעשות הדרך ביומיים של נסיעה ישירה, או להוסיף יומיים לדרך ולבקר באגמים הגבוהים.
לא מומלץ ואפילו מסוכן לעשות את הדרך בכיוון ההפוך (ממנאלי ללה), כי המעבר לגובה הוא קיצוני. (אלא אם הגוף שלכם כבר עבר התאקלמות לגובה).
