אודישה Odisha (בעבר, היא נקראה אוריסה Orissa).
אודישה מכונה ‘הסוד השמור ביותר בהודו’ ואני מאד מזדהה וכך הרגשתי כש’גיליתי’ אותה.
כיעד תיירות לדעתי יש בה מגוון מרתק של היסטוריה, אדריכלות, מוקדי דת ורוח, ריקודים ואומנויות, נופים קסומים, טבע עשיר ופראי ואזורי כפרים נידחים בהם נראה שהזמן עמד מלכת.
אודישה שוכנת במזרח הודו, לחופי מפרץ בנגל, עם כ-47 מליון תושבים. בחלקה הפנימי רכס הרי הגהאט המזרחיים, שם מרוכזים רוב בני השבטים ‘אדיבאסי’ שמהווים כ-25% מכלל תושבי המדינה.
ישנם 62 שבטים שונים באודישה. חלקם אימצו את השפה המדוברת באודישה, הלא היא אודיה Odiya וחלקם דוברים את השפה או הניב השבטי המסורתי.במישורי החוף של אודישה ובמיוחד במשולש של בהובנשוואר הבירה – פורי וקונארק, נמצא את אדריכלות המקדשים הייחודית והתרבות של ממלכות הקלינגה Kalinga, כך נקרא האזור בעבר. כשהדוגמא המרהיבה ביותר לאדריכלות זו היא מקדש השמש בקונארק שהוכרז כאתר מורשת עולמית ולמרות שהוא הרוס ברובו, עדיין מרשים בעוצמות.
מהלך היסטורי חשוב ביותר שהשפיע רבות על ההיסטוריה של הודו והעולם כולו התרחש כאן לפני כ-2,250 שנים – מלחמת קלינגה ההיסטורית שלאחריה הקיסר אשוקה אימץ את הבודהיזם והפיץ אותה ברחבי הודו וכל המזרח.מבחינת ההינדואיזם (95% מתושבי אודישה מוגדרים כהינדואים) אנחנו פוגשים באודישה את העירוב וההטמעה של אמונות מקומיות עם ההינדואיזם המודרני, הדוגמה הראשית לכך היא האל ג’אגאנאט פורי עם המקור השבטי שלו, שנחשב להיבט של האל וישנו ולאחד מארבעת מקדשי וישנו החשובים בכל הודו.
מבחינת הטבע במדינה אזכיר את אגם צ’יליקה העצום על מימיו המליחים ושלל הציפורים שרואים שם וגם דולפינים באזורים מסויימים, את שמורת הטיגריסים סימיליפל שעל רכס הרי הגהט המזרחיים ואת שמורת טבע בהירטקניקה עם יערות מנגרובים שורצי תנינים בצפון אודישה.
