האי אלפנטה נמצא כ-10 ק”מ מזרחית לאזור קולבה בדרום מומבאי וההגעה לשם מתבצעת בשייט של כשעה שיוצא מהמזח הצמוד למונומנט ‘גייטוויי אוף אינדיה’.
השם אלפנטה ניתן לאי על ידי הפורטוגזים, שכאשר הגיעו לאי במאה ה-16 ראו פסל בצורה של פיל כשהגיעו לשם לראשונה.
גודל האי כ-16 ק”מ רבועים וחיים עליו כ-1200 בני אדם שמתפרנסים בעיקר מדייג וחקלאות.
השם המקורי של האי הוא גהראפורי Gharapuri, מקום המערות, על שם המערות שבאי.
המערות האלו הם גם אתר מורשת עולמית של אונסק”ו מאז שנת 1987, והם הסיבה העיקרית שבגללה אני ממליצה לכל מי שמטייל במומבאי יותר מיומיים ואוהב היסטוריה ופיסול, להקדיש חצי יום טיול ולכלול סיור במערות שבאי.
ההיסטוריה של המקום לא ברורה ושם המקום לא מוזכר כמעט בכתבים ההודיים.
אפשר למצוא באי שרידים של סטופות בודהיסטיות מהמאה ה-2 לפני הספירה, אך המונומנטים העיקריים הם מקדשי המערה המרשימים המוקדשים לאל שיווה ומתוארכים לסביבות המאה ה-6 לספירה.
מהפסלים המפורסמים שבמערות יש ‘נאטאראג’ה’ שיווה בתור הרקדן הקוסמי, ‘יוגשווארה’ שיווה בתור יוגי מושלם בתנוחת מדיטציה, ‘בהיראווה’ ההיבט המפחיד והנורא של שיווה אשר נלחם בשדים, ‘גנגהדהרה’ שיווה שדרך צמותיו האלה גנגה יורדת לארץ ושיווה בעל שלושת הראשים, נקרא סאדשיווה טרימורטי ומסמל את כוחות היצירה, ההרמוניה וההרס של שיווה.
השימוש הפולחני במקדשי המערה הופסק לפני קרוב ל-500 שנים בסמוך להגעת הפורטוגזים שהתיישבו באי, הקימו בו בסיס צבאי ובתקופתם הרבה נזק נעשה למונומנטים.
במחצית המאה ה-17 האי הועבר לשליטת הבריטים ומתחילת המאה ה-20 החלו מאמצי שיקום של האתר.
כיום האתר מתוחזק על ידי משרד הארכיאולוגיה ההודי.
ההגעה למערות כרוכה בשייט של כשעה במעבורת לאי. מהמעבורת למי שמעוניין יש רכבת צעצוע קטנה במסלול של קצת פחות מקילומטר שמקרבת לבסיס הגבעה ואח”כ יש הליכה נוספת של קילומטר כולל טיפוס במדרגות בכדי להגיע לשער הכניסה למונומנט.
*שימו לב – בימי שני האתר סגור למבקרים
